נימוקי יוסף על יבמות ל״ו

1 צרתה חולצת. שאינה צרת הבת להפטר משום צרת ערוה הואיל והבת יכולה למאן ואין נשואיה גמורין:

2 ולא מתיבמת. הואיל ולא מיאנה הבת הויא לה הך צרת ערוה הבת במקצת:

3 אמאי תמאן השתא. דכי האי גוונא שהיא יוצאה לשוק לנפשה כ"ע מודו שיש לנו ללמדה למאן כדי לקיים מצות יבום ואפילו למ"ד שאין מלמדין את הקטנה שתמאן:

4 צרת ערוה שאני. דאף על גב דמהני מיאון לקטנה יבמה בעלמא למיפק בלא חליצה לא מהני לגבי ערוה אם מיאנה באביה שהוא יבמה למהוי צרתה מותרת להתייבם:

5 דתני רמי בר יחזקאל. קטנה שמיאנה בבעל מותרת להנשא לאביו דעקריתינהו לנשואין והויא כאנוסה ומפותה אבל מת בעלה ולא מיאנה בו ומיאנה ביבם אף על גב דנפקא בלא חליצה אלמא נשואין קמאי עקרא אפ"ה אסורה לאביו מפני מראית העין דמשעת נפילה דאהני נשואין קמאי למיפל קמי יבם ולאצרוכה מיאון לגביה נראית כלתו של חמיה:

6 הכא נמי. אף על גב דעקרא לנשואי קמאי נראית צרתה כצרת בתו הואיל ואהנו נשואי אחיו בבתו למרמי קמיה. וכתב הריטב"א ז"ל ומיהו כיון דמה"ט הוא שנראית בשעת נפילה כאשתו של הראשון דוקא לקרובי המת היא נאסרת אבל לא לקרובי היבם דהא פקעה מיניה בלא כלום אבל הרמב"ם ז"ל כתב שמותרת לשאר הקרובים כמו שהיא מותרת לשאר האחין כשמיאנה באחד מן היבמין וכתבו עליו דאינו מחוור דטעמא דשריא לשאר האחין היינו משום דלא דחיא נפשה מכולא ביתא אלא מזיקתו של זה ועדיין נראית כאשת המת והילכך שריא לאחין משום יבום אבל לשאר הקרובין ודאי אסורה כשם שהיא אסורה לאב וגדולה מזו כתב הריא"ף ז"ל לקמן שהממאנת באחי אמו אסורה לו משום שנראית בשעת מיתה כאשת אחי אמו ואע"פ שאינה לזה אלא שניה של דבריהם וכ"ש לשאר הקרובים שהיא ערוה להם דבר תורה וכ"כ בעל הלכות ז"ל כדברי הריא"ף אע"פ שיש מי שנראה לו שאין ראיה מאשת אחי אמו :

7 מיאנה. היבמה באחד מן האחין יבמין אסורה לכולן דסבר רבא כל שמיאנה ביבם לדידיה ודאי אסורה מפני שכיון שלא מיאנה בבעל נראית כאילו נשואי הבעל קיימין אלא שעוקרת זיקתו של יבם והויא לה גביה כאשת אח שלא במקום מצוה וכיון שאסורה לו מפני טעם זה הרי המיאון כגט שאוסרת לכל היבמין שאם נתן לה האחד גט פסלה על כולן:

8 ושמואל וכו'. משום דסבר דכיון שאף הוא אינו נאסר אלא מפני מראית העין אין לנו לדון בזה אלא כיבמה שאומרת בזה היבם אני רוצה ובזה איני רוצה והיינו הא באחוך רעינא דלא דחיא נפשה מכולה ביתא ופסק הרי"ף ז"ל דהלכתא כוותיה דשמואל דקאי רבי יוחנן כוותיה דכי אתא רבין א"ר יוחנן מיאנה בזה מותרת לאחיו ומשמע ולא לו וכן הלכתא משמע דמהני מיאון לחצי זיקה:

9 הלכתא כאותו הזוג. כתב רבינו חננאל ז"ל דוקא דיעבד אבל לא לכתחלה ודייק מדקתני מכשירין ש"מ דיעבד אמרו עד כאן וכתב הריטב"א ז"ל מדבריו נראה דאפילו דיעבד דוקא בשנים אבל בפני אחד אפילו דיעבד לא ואין נראה כן מדברי רש"י ז"ל שפירש לקמן דף קח. אפילו שגרה בעלה אצל חנוני אין לך מיאון גדול מזה. כלומר דאלמא אפילו בפני אחד מיאונה מיאון עכ"ל:

10 מתני' שהשיאוה לדעתה. ירושלמי אי זהו לדעתה עבדין לה גנון ומלבשין לה קוזמרין ומדכרין לה גבר אי זה שלא לדעתה עבדין לה גנון ומלבשין להקוזמרין ולא מדכרין לה גבר:

11 ויש שפרשו לדעתה כבת עשר כבת י"א שלא לדעתה כבת חמש כבת ו':

12 אינה צריכה למאן. פירש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה שלו אינה צריכה מיאון בפני שנים אבל תלך ותנשא ותעשה מה שתרצה וכתבו עליו ז"ל שאין פירושו מחוור דנשואין הן הן מיאונין כדאמרינן בגמרא דף קח. ורבינו חננאל פירש מדקאמר רבי חנינא בן אנטיגנוס כל שאינה יכולה לשמור קידושיה אינה צריכה למאן שמע מינה דכפנויה היא ואם לא נבעלה כלל שריא לעלמא ואפילו גדלה דאי לא תימא הכי מאי איכא בין רבי חנינא בן אנטיגנוס לרבי יהודה בן בתירא דקאמר רב יהודה אמר שמואל בתרוייהו הלכה כמותו. הנה הוקשה לו ז"ל קושיא זו לומר דאילו לינשא לכתחלה נשואין הן הן מיאוני' כדרב יהודה בן בתירא וכתב עליו הרשב"א ז"ל מה שדקדק ממנו רבינו לומר דכפנויה היא ואפילו גדלה תחתיו ולא בעל אין אני רואה הכרח בדבר זה לפי שיש לפרש דאינה צריכה למאן דקאמר לומר שאם מתה אינו יורשה ואינו מטמא לה ואינו זכאי במציאתה ובהפרת נדריה וכענין שאמר רבי אליעזר בכל קטנה וזה פירוש נכון ואפשר דלרבי חנינא בן אנטיגנוס אף הקטנה שאינה יכולה לשמור קידושיה אינה יוצאה בכדי אלא במיאון דאינה צריכה מיאון דקאמר אינו אלא לדברים אלו בלבד כמו שכתבתי ולרבי אליעזר נמי אמרינן בגמרא דאפילו לדידיה בכדי לא תיפוק אלא שאין מעשיה כלום לדברים אלו אלא דלרבי חנינא ביכולה לשמור צריכה מיאון ולדברי ר' אליעזר בין יכולה בין אינה יכולה לא עשו כלום ומיהו בכדי לא נפקי כולהו ע"כ:

13 עלה דהא מתני' דתנן שהשיאתה ולא תנן שקדשתה כתב תשובה ה"ר יהודה ברבי ברזילי לריא"ף ז"ל דקדושי קטנה אינם כלום ואין קדושין מועילין אלא לאחר הנשואין ואז צריכה למאן אבל בקדושין לחודייהו אינה צריכה מיאון והקשו עליו דהא תנן אין ממאנין אלא ארוסות וב"ה אומרים ארוסות ונשואות משמע דארוסות צריכי מיאון לדברי הכל ואמרינן בפרק התקבל דף סה. וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאון ואמרינן לקמן אי זהו מיאון כל שאמרה אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי וכן נמי אמרינן לקמן גבי קטנה שעמדה ונתקדשה לאחר דנשואיה הן מיאוניה דאקדשה מעיקרא או דאנסיבא מעיקרא אלמא כיון דאקדשה מעיקרא בלחוד צריכה מיאון והרמב"ן ז"ל הראה פנים להעמיד דברי הרב ז"ל דכל הני דמוכחן דארוסה צריכה למאן דוקא כשקבלה היא קידושיה אבל כשקדשוה אמה ואחיה אפילו לדעתה אינה מקודשת כלל ואינה צריכה מיאון לפי שלא מצינו שתקנו חכמים שליחות לקטן אבל כשהכניסוה לחופה לדעתה אף על פי שקבלו הם הקדושין הרי זה צריכה למאן והיינו מתני' דקתני שהשיאתה אמה ואחיה ולא קתני שקדשתה והיינו נמי דאמר ר' חנינא בן אנטיגטס כל שאינה יכולה לשמור קדושיה אינה צריכה למאן דמשמע שהיא מקבלת אותם וכשהיא מקבלת אותם ויודעת לשמור צריכה מיאון ופירש בקידושין שקדשוני אמי ואחי כלומר הם פתוני לקבל הקדושין. כן כתבו בשמו הרשב"א והריטב"א:

14 אתי לאחלופי בגיטא. פרש"י ז"ל אתי לאחלופי בגיטא שיכתבנו סופר בור בגט גירושין לגרש בו אשה וי"מ שסבורין שהוא גט גמור ואין קדושין תופסין לאחיו בה ולא קדושין תופסין באחותה:

15 באפריון לבית בעלה לחופה:

16 ואמרה אי אפשי בו. דאיכא למימר אי לא בעיא ליה לא תיחות ותיזיל אפ"ה הוי מיאון:

17 אפילו אורחים. דליכא ב"ד ותו דהני משתק שתקי ולא מודעי:

18 אצל חנוני. דליכא אלא חנוני ואיכא למימר משום דאטרחה הוא :

19 רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר דכשאינה יכולה לשמור קדושיה אינה צריכה למאן. ופרשינן לה שאינה יכולה לשמרם שאינה מבחנת בין קדושיה ודבר אחר וכדתניא גיטין דף סד: גבי גיטין היודעת לשמור את גיטה היינו שמבחנת בין גיטה ודבר אחר דהיינו צרור וזורקו אגוז ונוטלו ומקשו עליו דכיון דמבחנת בכך משמע מהכא שצריכה למאן ואילו התם שם דף סה. אמר רבא הפעוטות ממכרן ממכר ומקחן מקח במטלטלין וכנגדם בקטנה מתקדשת למיאון אלמא דקודם לכן אינה מתקדשת למיאון לפיכך פירשו הכא שיכולה לשמור קדושיה היינו שיכולה לשמרה במקתה וממכרה שלא תתאנה והיינו שהגיעה לעונת הפעוטות והרמב"ם ז"ל כן כתב בפי' המשנה שלו שאינה יודעת לשמור קדושיה היא שתהיה משש שנים ולמטה ויש לנו לבדקה לפי דעתה וסכלותה אחר השש שנים עד עשר שנים אבל אחר עשר שנים היא צריכה למאן על כל פנים אפילו היתה סכלה ביותר ופחות משש אינה צריכה למאן ואפי' היא יודעת עד כאן בחדושי הרשב"א ז"ל והריטב"א תירץ לפי הפירוש הראשון דהכא קאי ארישא שנתקדשה על ידי אחיה ולהכי סגי לה כשהגיע שיודעת להבחין בין קדושיה ודבר אחר וההיא דהתם כשנתקדשה על ידי עצמה ובעינן שתהיה כפעוטות:

20 אפילו בנשואין דקמא. לא מבעיא למימר אם אינה אלא ארוסה של ראשון דסגי במיאון הקל שאמרנו לעיל אלא אפילו נשאת לראשון סגי בהאי מיאון קל שקבלה קדושיה מאחר ואמרינן אין לך מיאון גדול מזה:

21 בעלה זכאי וכו'. דרבנן אפקרוה גביה והפקר ב"ד היה הפקר רי"ף ז"ל פסק הלכתא כרבי יהושע כדמוכח בכתובות פרק אלמנה ניזונית בשמעתא דרב תני קטנה יוצאה בגט וכו' ואמרינן לימא כתנאי ר' אליעזר אומר וכו' ואמרינן אליבא דרבי אליעזר כ"ע לא פליגי כלומר דלית הלכתא כוותיה אלא כי פליגי אליבא דרבי יהושע וכו' ותנן נמי מאימתי יורש אדם את אשתו וכו' וקמו להו ב"ש וב"ה בחדא שיטתא דמעשה קטנה כלום ובעלה יורשה דלא כרבי אליעזר ותנן נמי בגיטין פרק הניזקין דף נה. העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת וכו' ועל קטנה בת ישראל שאוכלת בתרומה ואם מתה בעלה יורשה ושמעינן מהני כולהו דקטנה שלא מיאנה בעלה יורשה וכן הלכה: